פרימנופאוזה וחשק מיני: מה באמת קורה לתשוקה

זה אחד הדברים הכי נפוצים בפרימנופאוזה, ואחד שהכי פחות מדברים עליו: התשוקה המינית משתנה. אצל הרבה נשים זה מבלבל. את מרגישה מנותקת מחלק בתוכך שפעם היה טבעי לגמרי. ואת לא בטוחה אם זה הורמונלי, נפשי, קשור לזוגיות, או הכל ביחד.

בקצרה: שינויים בחשק בתקופת הפרימנופאוזה הם דבר נפוץ מאוד, יש להם בסיס ביולוגי, והם הרבה יותר מורכבים מהורמון אחד. בארוכה, כדאי להבין מה באמת קורה ואילו אפשרויות קיימות.

כמה זה נפוץ?

מחקרים מראים שוב ושוב שהתשוקה המינית יורדת אצל נשים רבות במהלך המעבר המנופאוזלי. מחקר SWAN (מחקר בריאות הנשים לאורך החיים), אחד המחקרים האורכיים הגדולים בנשים בגיל העמידה, מצא שהחשק, העוררות ותדירות הקיום של יחסי מין ירדו לאורך המעבר.

אבל התמונה לא אחידה. יש נשים שלא חוות שום שינוי. חלק קטן מדווחות דווקא על עלייה בחשק. ואצל רבות אופי התשוקה משתנה במקום פשוט להיעלם. החלוקה הזו חשובה, כי היא אומרת שאין חוויה אחת סטנדרטית.

התמונה ההורמונלית

כמה הורמונים משפיעים על התשוקה המינית, והפרימנופאוזה נוגעת בכולם.

אסטרוגן

הירידה באסטרוגן היא השינוי ההורמונלי המוכר ביותר בפרימנופאוזה. האסטרוגן עצמו אינו הגורם המרכזי לתשוקה, אבל לירידה שלו יש השפעות משמעותיות בהמשך הדרך. רמות נמוכות יותר של אסטרוגן קשורות ליובש נרתיקי, להידקקות של רקמת הנרתיק ולירידה בזרימת הדם לאזור. השינויים הפיזיים האלה עלולים להפוך את יחסי המין ללא נוחים או כואבים, וזה כמובן פוגע בחשק.

תסמונת גניטו-אורינרית של המנופאוזה (GSM), שנקראה בעבר ניוון נרתיקי, קשורה לכמחצית מהנשים אחרי המנופאוזה. בניגוד לגלי החום, שנוטים להשתפר עם הזמן, ה-GSM בדרך כלל מחמיר בלי טיפול.

טסטוסטרון

נשים מייצרות טסטוסטרון בשחלות ובבלוטות יותרת הכליה, ולו תפקיד משמעותי בתשוקה המינית. רמות הטסטוסטרון יורדות בהדרגה עם הגיל, בכ-50% בין גיל 20 לגיל 45. בניגוד לאסטרוגן, הטסטוסטרון אינו צונח בחדות במנופאוזה, אבל הירידה המצטברת לאורך השנים שקדמו לה יכולה להיות משמעותית.

נשים שעוברות מנופאוזה כירורגית (הסרת שתי השחלות) חוות ירידה פתאומית וחדה ברמות הטסטוסטרון, ולכך לרוב השפעה מיידית וניכרת על החשק.

פרוגסטרון

הפרוגסטרון יורד בפרימנופאוזה ככל שהביוץ נעשה פחות סדיר. תפקידו הישיר בחשק פחות ברור, אבל הפרוגסטרון משפיע על מצב הרוח, על השינה ועל החרדה, וכל אלה משפיעים על התשוקה באופן עקיף.

DHEA

ה-DHEA הוא הורמון מקדים שהגוף ממיר גם לאסטרוגן וגם לטסטוסטרון. רמותיו יורדות עם הגיל, וזה תורם לירידה הכוללת בהורמוני המין הזמינים לתמיכה בתפקוד המיני.

מעבר להורמונים: גורמים נוספים

ההורמונים חשובים, אבל הם לא כל הסיפור. התשוקה מעוצבת ממארג מורכב של גורמים ביולוגיים, נפשיים וזוגיים.

שיבוש שינה

הזעות לילה, נדודי שינה ושינה קטועה הם סימן היכר של הפרימנופאוזה. חוסר שינה ממושך מפחית את החשק אצל כל אחד, בלי קשר למצב ההורמונלי. כשאת מותשת, מין כמעט אף פעם לא בראש סדר העדיפויות.

שינויים במצב הרוח

הפרימנופאוזה מעלה את הפגיעות לדיכאון ולחרדה. שני אלה, ורבות מהתרופות שמטפלות בהם (במיוחד SSRI ו-SNRI), קשורים לירידה בחשק. כך נוצר מעגל קסמים מאתגר: שינויים במצב הרוח מפחיתים את התשוקה, וירידה בקרבה עלולה להחמיר את מצב הרוח.

דימוי גוף

עלייה במשקל, שינויים בעור והידקקות של השיער בפרימנופאוזה יכולים להשפיע על איך אישה מרגישה עם הגוף שלה. כשמרגישים פחות בנוח או פחות בטוחים בגוף, זה מתורגם ישירות לפחות עניין במין.

דינמיקה זוגית

גיל העמידה מביא לא פעם שינויים זוגיים משמעותיים. ילדים שעוזבים את הבית, טיפול בהורים מזדקנים, לחצים בעבודה ומשקל השנים המשותפות, כל אלה משפיעים על הקרבה. דפוסי תקשורת, מתחים לא פתורים וריחוק רגשי יכולים להיות משמעותיים בדיוק כמו רמות ההורמונים.

לחץ

בין הקורטיזול (הורמון הלחץ) לבין התשוקה המינית יש יחס הפוך. לחץ גבוה מדכא את העניין המיני. גיל העמידה הוא לעיתים קרובות תקופה של לחץ עז מכמה כיוונים, וזה מצטבר על ההשפעות ההורמונליות.

מתי זה הופך למצב רפואי?

לא כל שינוי בחשק דורש טיפול. אם הירידה בתשוקה לא מפריעה לך, אין שום סיבה רפואית לטפל בה. אבל אם השינוי גורם לך מצוקה אישית או פוגע משמעותית בזוגיות, ייתכן שהוא עונה על ההגדרה של הפרעת תשוקה מינית היפו-אקטיבית (HSDD).

ה-HSDD מוגדרת כחוסר תשוקה מתמשך שגורם מצוקה אישית. רכיב ה"מצוקה האישית" הוא המפתח. הוא מכיר בכך שהתשוקה נמצאת על רצף, ושירידה בתשוקה היא בעיה רק כשהאישה עצמה חווה אותה ככזו.

מה עוזר: גישות מבוססות ראיות

טיפול באי-נוחות פיזית

אם כאב או יובש תורמים לירידה בחשק, טיפול בתסמינים הפיזיים הוא הצעד הראשון:

• חומרי לחות נרתיקיים (בשימוש קבוע, לא רק לפני יחסים) עוזרים לשמור על לחות הרקמה
• חומרי סיכה (על בסיס מים או סיליקון) מפחיתים חיכוך ואי-נוחות במהלך יחסים
• אסטרוגן נרתיקי (בקרם, טבליות או טבעת) יעיל מאוד לטיפול ביובש ובהידקקות של הרקמה, עם ספיגה מערכתית מזערית
• DHEA נרתיקי (פרסטרון) הוא אפשרות מאושרת FDA שמספקת תמיכה הורמונלית מקומית

טיפול הורמונלי

טיפול הורמונלי מערכתי (אסטרוגן עם או בלי פרוגסטוגן) יכול לשפר את החשק באופן עקיף, על ידי הקלה על תסמינים מנופאוזליים אחרים כמו גלי חום, הזעות לילה ושיבושי שינה. כשמרגישים טוב יותר באופן כללי, גם התשוקה לרוב משתפרת.

טיפול בטסטוסטרון לנשים הוא נושא מורכב יותר. מחקרים, ובהם סקירה שיטטית ומטה-אנליזה משנת 2019 שפורסמה ב-Lancet Diabetes and Endocrinology, הראו שטסטוסטרון עשוי לשפר במידה מתונה את התשוקה המינית בנשים פוסט-מנופאוזליות. עם זאת, אין מוצר טסטוסטרון מאושר FDA לנשים בארצות הברית (אם כי הוא בשימוש off-label), והנתונים על בטיחות ארוכת טווח עדיין מוגבלים.

תרופות לא הורמונליות

פליבנסרין (Addyi) מאושרת FDA לנשים טרום-מנופאוזליות עם HSDD. היא פועלת על מסלולי מוליכים עצביים במוח. היעילות שלה מתונה והיא מגיעה עם תופעות לוואי, ובהן לחץ דם נמוך וסחרחורת, במיוחד עם אלכוהול. ברמלנוטיד (Vyleesi) היא אפשרות מאושרת נוספת, בהזרקה עצמית לפני פעילות מינית צפויה.

גישות נפשיות וזוגיות

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לטפל בדפוסי חשיבה שליליים סביב מין ודימוי גוף
• גישות מבוססות מיינדפולנס הראו פוטנציאל בשיפור הסיפוק והתשוקה המינית
• טיפול זוגי יכול לגשר על פערי תקשורת, לחקור דפוסים חדשים של קרבה ולעזור לשני בני הזוג להסתגל לשינויים
• טיפול מיני אצל מטפל מוסמך יכול לספק כלים מותאמים למצב הספציפי שלך

איך לדבר על זה עם הרופאה

הרבה נשים מתקשות להעלות את נושא התשוקה המינית מול הרופאה שלהן. ולמרבה הצער, רופאים רבים לא שואלים. המשמעות היא שמספר לא מבוטל של נשים סובלות בשקט ממצב שאפשר לטפל בו.

אם בא לך לדבר על שינויים בחשק, כדאי לשקול את הגישות האלה:

1. היי ישירה. אפשר פשוט לומר: "שמתי לב לשינויים משמעותיים בתשוקה המינית שלי ובא לי להבין מה תורם לזה ואילו אפשרויות יש".
2. בואי עם נתונים. מעקב אחרי התסמינים, מצב הרוח, השינה והמחזור יכול לתת לרופאה הקשר שימושי.
3. שאלי על כל האפשרויות. ודאי שהשיחה מכסה גם גישות הורמונליות וגם לא הורמונליות.
4. הזכירי תרופות. אם את נוטלת תרופות נוגדות דיכאון או תרופות אחרות שעשויות להשפיע על החשק, בדקי אם יש חלופות או התאמות שיכולות לעזור.

מה כדאי לבני הזוג לדעת

אם בת הזוג שלך עוברת פרימנופאוזה, הנה כמה דברים שחשובים:

• השינויים בתשוקה הם ביולוגיים, לא אישיים. הם לא משקפים את מידת המשיכה או האהבה.
• סבלנות ותקשורת פתוחה עוזרות הרבה יותר מלחץ או הסתגרות.
• קרבה פיזית נמצאת על רצף. מגע, חום ואינטימיות נשארים חשובים גם כשתדירות יחסי המין משתנה.
• שאלי מה מרגיש טוב, מה השתנה ואיך אפשר לתמוך זה בזה. השיחות האלה, גם כשהן לא נוחות, בונות בדיוק את החיבור שתומך בקרבה בסופו של דבר.

מה שחשוב לזכור

שינויים בתשוקה המינית בפרימנופאוזה הם נפוצים, רב-גורמיים, ואפשר לטפל בהם. הם מונעים משינויים הורמונליים, ומצטברים עליהם שיבושי שינה, שינויים במצב הרוח, אי-נוחות פיזית ונסיבות חיים. הבנת הביולוגיה עוזרת, אבל גם ההכרה בכך שהתשוקה מושפעת מהרבה יותר מהורמונים בלבד.

אם השינויים בתשוקה מפריעים לך, דעי שיש אפשרויות יעילות. הצעד הראשון הוא להכיר בכך שזו סוגיה לגיטימית של איכות חיים, ולא משהו שפשוט צריך להשלים איתו.

שאלות נפוצות