גיל המעבר ובריאות העצם: מה חשוב לדעת על הסיכון לאוסטיאופורוזיס

בריאות העצם היא אחד הנושאים האלה שלרוב לא מרגישים דחופים עד שמשהו נשבר. אבל לנשים שעוברות את גיל המעבר, השינויים שמתרחשים בתוך העצמות משמעותיים, שקטים ותלויי זמן. השנים שסביב גיל המעבר הן תקופת אובדן העצם המהיר ביותר בחיי האישה.

ההבנה מה קורה, למה, ומה אפשר לעשות בנידון נותנת לך הזדמנות לפעול לפני ששבר מביא את האבחנה.

למה גיל המעבר מאיץ את אובדן העצם

העצמות שלך הן רקמה חיה, שכל הזמן מתפרקת ונבנית מחדש. שני סוגי תאים מנהלים את התהליך הזה: אוסטאוקלסטים (שמפרקים עצם ישנה) ואוסטאובלסטים (שבונים עצם חדשה). אצל נשים צעירות, האסטרוגן עוזר לשמור על איזון בין שני התהליכים על ידי ריסון הפעילות של האוסטאוקלסטים.

כשרמות האסטרוגן יורדות בגיל המעבר, האוסטאוקלסטים נעשים פעילים יותר. העצם מתפרקת מהר יותר מכפי שאפשר לבנות אותה מחדש. התוצאה היא אובדן נטו של צפיפות העצם, שתלול במיוחד בחמש עד שבע השנים הראשונות אחרי גיל המעבר.

קצב האובדן הזה לא אחיד. עצם טרבקולרית (החלק הספוגי הפנימי של העצם, שנמצא בעמוד השדרה ובמפרק כף היד) מושפעת מוקדם ובאופן דרמטי יותר מעצם קורטיקלית (המעטפת הצפופה החיצונית). לכן שברי דחיסה בחוליות הם לעתים קרובות הסימן הקליני הראשון לאוסטיאופורוזיס.

אוסטיאופורוזיס: המצב השקט

אוסטיאופורוזיס נקרא לעתים קרובות "מחלה שקטה" כי אובדן העצם עצמו לא מייצר תסמינים. אי אפשר להרגיש את העצמות נחלשות. אין אות כאב, אין סימן אזהרה. הסימן הראשון הוא לעתים קרובות שבר, לפעמים ממכה שלא הייתה גורמת לשבר בגיל צעיר יותר: מעידה, נפילה קלה, אפילו הרמה של משהו כבד.

השברים האוסטיאופורוטיים הנפוצים ביותר מתרחשים בירך, בעמוד השדרה ובמפרק כף היד. מבין אלה, שברי ירך נושאים את ההשלכות החמורות ביותר. במבוגרים, שברי ירך קשורים לאובדן עצמאות משמעותי ולסיכון תמותה מוגבר.

גורמי סיכון מעבר לגיל המעבר

בעוד שכל הנשים אחרי גיל המעבר חוות אובדן עצם מוגבר, חלקן נמצאות בסיכון גבוה משמעותית. הכרת גורמי הסיכון יכולה לעזור לך ולרופאה שלך להעריך אם בדיקה מוקדמת או התערבות מוצדקות.

גורמי סיכון שלא ניתנים לשינוי

• גיל. צפיפות העצם יורדת עם הגיל אצל כולם, אבל ההאצה שאחרי גיל המעבר ייחודית לנשים.
• היסטוריה משפחתית. הורה שעבר שבר ירך מעלה משמעותית את הסיכון שלך.
• מבנה גוף. נשים עם מבנה גוף קטן יותר נוטות להתחיל עם פחות מסת עצם, ולכן יש להן פחות עתודה.
• מוצא אתני. לנשים ממוצא לבן ואסייתי יש שיעורים גבוהים יותר של אוסטיאופורוזיס סטטיסטית, אם כי המצב משפיע על נשים מכל הרקעים.
• גיל מעבר מוקדם. נשים שמגיעות לגיל המעבר לפני גיל 45 חוות יותר שנים של חשיפה לאסטרוגן נמוך, ולכן יותר אובדן עצם מצטבר.

גורמי סיכון שניתנים לשינוי

• צריכת סידן וויטמין D. צריכה לא מספקת של אחד מהם מגבילה את היכולת של הגוף לבנות ולשמר עצם.
• חוסר פעילות גופנית. פעילות נושאת משקל מעודדת יצירת עצם. אורח חיים יושבני מאיץ את האובדן.
• עישון. עישון קשור לצפיפות עצם נמוכה יותר ולסיכון מוגבר לשברים.
• צריכת אלכוהול מופרזת. יותר משתי מנות ביום קשורה לאובדן עצם מוגבר.
• משקל גוף נמוך. תת-משקל משמעותי (BMI מתחת ל-20) הוא גורם סיכון לאוסטיאופורוזיס.
• תרופות מסוימות. שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים, בחלק מתרופות נוגדות הפרכוסים ובמעכבי משאבת פרוטונים יכול להשפיע על צפיפות העצם.

מתי ואיך לעשות בדיקה

הבדיקה המקובלת למדידת צפיפות העצם היא DEXA (ספיגת קרני X דו-אנרגטית). זו סריקה מהירה ולא כואבת שמודדת את צפיפות מינרל העצם בירך ובעמוד השדרה. התוצאות מדווחות כ-T-score:

• T-score של 1.0- ומעלה: צפיפות עצם תקינה
• T-score בין 1.0- ל-2.5-: אוסטאופניה (צפיפות עצם נמוכה מהרגיל)
• T-score של 2.5- ומטה: אוסטיאופורוזיס

הקווים המנחים הנוכחיים של כוח המשימה האמריקאי לרפואה מונעת ממליצים על סריקת DEXA לכל הנשים מגיל 65 ומעלה, ולנשים צעירות יותר אחרי גיל המעבר עם גורמי סיכון. עם זאת, מומחים רבים טוענים שבדיקה בסיסית בזמן גיל המעבר תאפשר התערבות מוקדמת יותר ותוצאות טובות יותר לטווח הארוך.

אם יש לך אחד מגורמי הסיכון שצוינו, שקלי לשאול את הרופאה שלך על בדיקה לפני גיל 65. המידע מסריקה בסיסית יכול להנחות החלטות על אסטרטגיות מניעה.

מה מגן על העצמות שלך: הראיות

סידן

צריכת הסידן היומית המומלצת לנשים אחרי גיל המעבר היא 1,200 מ"ג ביום (לפי המכונים הלאומיים לבריאות). עדיף מקורות מהמזון על פני תוספים כשאפשר. מוצרי חלב, ירקות עליים (קייל, ברוקולי, פאק צ'וי), סרדינים ומזון מועשר הם כולם מקורות טובים.

אם את משתמשת בתוספי סידן, בדרך כלל מומלץ לקחת אותם במנות מחולקות (לא יותר מ-500 עד 600 מ"ג בכל פעם) לספיגה טובה יותר. סידן ציטראט נספג עם או בלי אוכל, בעוד שסידן קרבונט דורש חומצת קיבה וכדאי לקחת אותו עם הארוחות.

ויטמין D

ויטמין D חיוני לספיגת הסידן. בלי ויטמין D מספק, הגוף שלך לא יכול לנצל ביעילות את הסידן שאת צורכת. נשים רבות אחרי גיל המעבר סובלות ממחסור בויטמין D, במיוחד אלה שגרות בקווי רוחב גבוהים, מבלות מעט זמן בחוץ או בעלות עור כהה.

הצריכה היומית המומלצת היא 600 עד 800 יחב"ל, אבל רופאים רבים ממליצים על 1,000 עד 2,000 יחב"ל לנשים בסיכון לאוסטיאופורוזיס. בדיקת דם ל-25-hydroxyvitamin D יכולה לקבוע אם הרמות שלך מספקות.

פעילות גופנית נושאת משקל

פעילות גופנית היא אחד הכלים היעילים ביותר לשמירה על צפיפות העצם. אבל לא כל סוגי הפעילות שווים מבחינת בריאות העצם. פעילות נושאת משקל ואימוני התנגדות הם אלה שמעודדים יצירת עצם:

• פעילות אירובית נושאת משקל: הליכה, טיולים, ריצה, ריקוד, עלייה במדרגות
• אימוני התנגדות: משקולות חופשיות, מכשירי כוח, גומיות התנגדות, תרגילי משקל גוף
• עבודת שיווי משקל ויציבות: טאי צ'י, יוגה, תרגילים על רגל אחת (אלה מפחיתים את הסיכון לנפילה, ובכך מגנים בעקיפין מפני שברים)

שחייה ורכיבה על אופניים, למרות שהן מצוינות לבריאות הלב, אינן נושאות משקל ויש להן השפעה פחותה על צפיפות העצם.

טיפול הורמונלי

טיפול באסטרוגן הוא אחד הטיפולים היעילים ביותר למניעת אובדן עצם אחרי גיל המעבר. מחקרים הראו באופן עקבי שטיפול הורמונלי מפחית את הסיכון לשברים בירך ובחוליות. מחקר WHI מצא שטיפול באסטרוגן בתוספת פרוגסטין הפחית שברי ירך ב-34%.

טיפול הורמונלי מתאים באופן כללי לנשים שנמצאות תוך 10 שנים מתחילת גיל המעבר או מתחת לגיל 60, ושיש להן גם תסמיני גיל מעבר נוספים (גלי חום, הפרעות שינה) שיכולים להפיק תועלת מהטיפול. את ההחלטה להשתמש בטיפול הורמונלי להגנה על העצם צריך לקבל בהתייעצות עם הרופאה שלך, ולשקלל את התועלת מול גורמי הסיכון האישיים.

תרופות לאוסטיאופורוזיס

לנשים שמאובחנות עם אוסטיאופורוזיס או שנמצאות בסיכון גבוה לשברים, יש כמה משפחות תרופות:

• ביספוספונטים (אלנדרונט, ריזדרונט, חומצה זולדרונית) מאטים את פירוק העצם והם הטיפול הראשון הנפוץ ביותר.
• דנוסומאב הוא תרופה בזריקה שחוסמת את היווצרות האוסטאוקלסטים.
• מאפננים סלקטיביים של קולטן אסטרוגן (SERMs) כמו רלוקסיפן מחקים את ההשפעה המגינה על העצם של האסטרוגן בלי חלק מההשפעות האחרות שלו.
• חומרים אנאבוליים (טריפרטיד, אבלופרטיד, רומוסוזומאב) מעודדים יצירת עצם חדשה ומשמשים לאוסטיאופורוזיס חמור או כשטיפולים אחרים נכשלו.

החשיבות של מניעת נפילות

מניעת שברים היא לא רק עניין של חוזק העצם. היא גם עניין של לא ליפול. לנשים אחרי גיל המעבר, אסטרטגיות למניעת נפילות נעשות חשובות יותר עם הגיל:

• חזקי את הרגליים ואת ליבת הגוף בפעילות גופנית סדירה
• תרגלי תרגילי שיווי משקל באופן קבוע
• בדקי את הראייה שלך מדי שנה
• בחני תרופות שעלולות לגרום לסחרחורת או לקלילות ראש
• הסירי מכשולים בבית (שטיחים רופפים, תאורה לקויה, עומס)
• נעלי נעליים תומכות ולא מחליקות

לבנות תוכנית לבריאות העצם

בריאות העצם היא לא משהו שאפשר לטפל בו בהתערבות אחת. הגישה היעילה ביותר משלבת כמה אסטרטגיות:

1. הכירי את נקודת הבסיס שלך. שקלי סריקת DEXA בגיל המעבר אם יש לך גורמי סיכון. הביני איפה את עומדת.
2. מטבי את התזונה. ודאי צריכה מספקת של סידן (1,200 מ"ג ליום) וויטמין D (לפחות 800 יחב"ל ליום, אולי יותר). בדקי את הרמות.
3. הזיזי את הגוף. תני עדיפות לפעילות נושאת משקל ולאימוני התנגדות לפחות שלוש עד ארבע פעמים בשבוע.
4. טפלי באיכות החיים ההורמונלית. אם את חווה תסמיני גיל מעבר, דברי עם הרופאה שלך אם טיפול הורמונלי יכול לשרת שתי מטרות.
5. הימנעי מהרגלים שמדלדלים עצם. הפסיקי לעשן, מתני צריכת אלכוהול ובחני תרופות שעלולות להשפיע על העצם.
6. עקבי לאורך זמן. אם יש לך אוסטאופניה או אוסטיאופורוזיס, סריקות DEXA סדירות (בדרך כלל כל שנתיים) יכולות לעקוב אחרי ההתקדמות שלך.

מה שחשוב לזכור

אובדן העצם הקשור לגיל המעבר משמעותי, אבל הוא לא גזרת גורל. השנים שסביב גיל המעבר הן חלון קריטי להתערבות. הכרת הסיכון שלך, ביצוע בדיקות מתאימות ונקיטת צעדים מונעים מבוססי ראיות יכולים להפחית באופן משמעותי את הסיכון לשברים בעשורים שלפנייך.

המפתח הוא לפעול לפני ששבר מכריח את השיחה. העצמות שלך לא יכולות לספר לך שהן נחלשות, אבל הנתונים כן.

שאלות נפוצות